לב ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה בסך 31,900 ₪ בגין תגמולי ביטוח.

2.העובדות הצריכות לעניין הן שבתאריך 6.5.10 נפרץ ביתם של התובעים, שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

הנתבעת פיצתה את התובעים באופן חלקי, בהתאם לדו"ח שמאי מטעמה.

3.המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפיצוי בגין מלאי תכשיטים.

אף שאין חולק כי נגנבו מהתובעים תכשיטים בשווי המבוטח במסגרת הפוליסה, הנתבעת טענה כי אינה חייבת לפצות את התובעים, מאחר שעסקינן במלאי עסקי.

4.הוראות הפוליסה הרלוונטיות (תנאים כלליים ורשימה) הן כדלקמן:

א. ברשימה על הפוליסה נרשם כך: "פרק כל הסיכונים תכשיטים מכסה תכשיטי אופנה בסך 50,000 ₪, לפי הערכת תכולה קובי ליברמן מיום 4.11.09".

ב.מאידך, בתנאים הכלליים של הפוליסה, פרק 2, סעיף ה 3 (ו), הוחרג מביטוח כל הסיכונים לתכשיטים "רכוש המשמש לעיסוקו המקצועי של המבוטח".

5.השמאי שביקר בדירתם של התובעים לאחר אירוע הפריצה, ציין באשר לתכשיטים כך:

"התביעה... מתייחסת למלאי עסקי המוחרג על פי תנאי הפוליסה. עם זאת, המבוטחת טוענת כי הייתה כוונה ברורה מראש לבטחו כמלאי עסקי, שאף הוצג בפני הסוקר ליברמן, אשר ציין בחוות דעתו תכשיטי אופנה בכמות רבה מאוד (הדגשה לא במקור), ובהתאם לכך בוטחו באופן מפורש ברשימת הפוליסה... אם כי אין התייחסות לעובדה שמדובר במלאי עסקי".

6.בעדותה בפניי התובעת ציינה כי הסבירה לסוכן הביטוח שהיא מבקשת "לתפור" לה פוליסה לתכשיטים, שהם חלק ממלאי עסקי. עוד העידה התובעת כי היא לא קיבלה את התנאים הכלליים אלא את הרשימה בלבד.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה שדין התביעה להתקבל, ואלה נימוקיי:

א.כאמור, המחלוקת היא האם למרות הסייג הקיים בתנאים הכלליים, על הנתבעת לפצות בגין התכשיטים, שללא חולק היו מלאי עסקי. אציין כי אני מתייחסת לכל התכשיטים כמלאי עסקי, אף שיש לציין כי בכתב התביעה התובעים ציינו, שחלק מהתכשיטים אף לא היו מלאי עסקי. זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי.

ב.ראשית, התובעים העידו שלא קיבלו את התנאים הכלליים, ובהם הסייג האמור. התרשמתי כי התובעים דיברו אמת. לציין, שכאשר התובעים נשאלו האם קיבלו את הפוליסה, הם השיבו ללא היסוס בחיוב. במשמע, התובעים כלל לא הבינו את משמעות השאלה מבחינתם. כאשר בית המשפט ביקש להבין האם התובעים קיבלו את הרשימה או את התנאים הכלליים (ולכך חשיבות רבה, שכן הסייג קיים אך ורק בתנאים הכלליים), התובעים הציגו בפני ביהמ"ש את כל המסמכים שברשותם, ובהם אין את התנאים הכלליים אלא את הרשימה בלבד. מכאן, שהתובעים מעולם לא קיבלו את התנאים הכלליים, ולא יכולים היו לדעת על הסייג. מובן כי חובתה של הנתבעת הייתה להפנות לסייג במפורש. לא רק שהסייג אינו נמצא ברשימה, כפי שצריך היה להיות, אלא המסמך שבו מופיע הסייג כלל לא הגיע לתובעים.

בנסיבות אלו, לא יכולה המבטחת להסתמך על הסייג.

ג.התובעת העידה כי מסרה לסוכן על נושא התכשיטים המשמשים לעיסוקה. אמנם, הסוכן לא העיד כאן, אך כפי שציינתי, עדותה של התובעת הותירה רושם מהימן. התובעת העידה דברים כהווייתם בלי להבין האם הם פועלים לרעתה או לטובתה.

זאת ועוד, אף ללא עדותו של הסוכן, קיימת אינדיקציה ברורה לכך שהתובעת שיקפה היטב את נושא התכשיטים, וזאת בחוות דעת השמאי, המפנה לדו"ח הסוקר ליברמן. הסוקר ציין תכשיטי אופנה בכמות רבה מאוד. במשמע, כבר מקבלת דו"ח הסוקר יכול היה מבטח סביר להבין כי מדובר בביטוח של כמות תכשיטים חריגה. המבטחת לא מצאה לערוך בירור באשר לאמור בדו"ח הסוקר. אם נוסיף לכך את העובדה שהסוכן יוּדע באשר לנושא המלאי, הרי לך שני מקורות מהם יכולה הייתה המבטחת ללמוד על נושא המלאי העסקי.

ד.התכשיטים צוינו במפורש ברשימה. בכך נעשה מצג ברור למבוטחת כי התכשיטים מכוסים ללא כל תנאי וסייג. אף השמאי מטעם הנתבעת ראה להבחין בין התכשיטים, שצוינו במפורש ברשימה, לבין מלאי אחר של כלים מפורצלן שבהיותו מלאי עסקי ולא ננקב במפורש ברשימה, לא כוסה.

ה. שמעתי בקשב רב את טענתו של מר ליבמן באשר לנושא הסיכון. אני סבורה כי מעת שהסייג של המלאי העסקי לא היה ידוע לתובעים, ואף לא יכול היה להיות ידוע להם, אין לכך רלוונטיות. עם זאת, אעיר כי לטעמי אין שינוי מהותי ומשמעותי בסיכון, כאשר חברת הביטוח מודעת לכך שהיא מבטחת מלאי גדול במיוחד של תכשיטים, שנמצאים ממילא בבית. במקרה כזה סיווגם כמלאי או כרכוש אישי, אינו משפיע על הסיכון באופן מהותי.